Глава 6

1В ТУ НОЧЬ БЕЖАЛ СОН ОТ ЦАРЯ, И ВЕЛЕЛ ОН ПРИНЕСТИ ПА- МЯТНУЮ КНИГУ – «СОБЫТИЯ ДНЕЙ», И ЧИТАЛИ ее ПЕРЕД ЦАРЕМ.   אבַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא נָֽדְדָ֖ה שְׁנַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ וַ֠יֹּ֠אמֶר לְהָבִ֞יא אֶת־סֵ֤פֶר הַזִּכְרֹנוֹת֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים וַיִּֽהְי֥וּ נִקְרָאִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ:
    נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ.  נֵס הָיָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שָׂם אֶת לִבּוֹ עַל שֶׁזִּמְּנָה אֶסְתֵּר אֶת הָמָן שֶׁמָּא נָתְנָה עֵינֶיהָ בּוֹ וְיַהַרְגֵהוּ:
    לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת.  דֶּרֶךְ הַמְּלָכִים, כְּשֶׁשְּׁנָתָן נוֹדֶדֶת, אוֹמְרִים לִפְנֵיהֶם מְשָׁלִים וְשִׂיחוֹת עַד שֶׁשְּׁנָתָם חוֹזֶרֶת עֲלֵיהֶם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: מִתּוֹךְ שֶׁנָּתַן לִבּוֹ עַל הָמָן וְאֶסְתֵּר, אָמַר: "אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֵדַע אָדָם שֶׁהוּא אוֹהֲבִי עֲצָתָם, וִיגַלֶּה לִי". וְחָזַר וְאָמַר: "שֶׁמָּא עָשָׂה לִי אָדָם טוֹבָה וְלֹא גְמַלְתִּיו, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין עוֹד לִי". לְפִיכָךְ, "וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת":
2И ОКАЗАЛОСЬ ЗАПИСАННЫМ там, ЧТО МОРДЕХАЙ СООБЩИЛ О БИГТАНЕ И ТЕРЕШЕ, ДВУХ ЦАРСКИХ ЕВНУХАХ – ИЗ «ХРАНИТЕЛЕЙ ПОРОГА», – ЧТО ОНИ ВОЗНАМЕРИЛИСЬ ПРИЛОЖИТЬ РУКУ К умерщвлению ЦАРЯ АХАШВЕРОША.   בוַיִּמָּצֵ֣א כָת֗וּב אֲשֶׁר֩ הִגִּ֨יד מָרְדֳּכַ֜י עַל־בִּגְתָ֣נָא וָתֶ֗רֶשׁ שְׁנֵי֙ סָֽרִיסֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ מִשֹּֽׁמְרֵ֖י הַסַּ֑ף אֲשֶׁ֤ר בִּקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
3И СПРОСИЛ ЦАРЬ: «ЧТО СДЕЛАНО ЗА ЭТО МОРДЕ- ХАЮ ЦЕННОГО И ВЕЛИКОГО?». И ОТВЕТИЛИ ЦАРСКИЕ ОТРОКИ, ПРИ- СЛУЖНИКИ ЕГО: «НЕ СДЕЛАНО ЕМУ НИЧЕГО».   גוַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַֽה־נַּֽעֲשָׂ֞ה יְקָ֧ר וּגְדוּלָּ֛ה לְמָרְדֳּכַ֖י עַל־זֶ֑ה וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַֽעֲרֵ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ מְשָׁ֣רְתָ֔יו לֹא־נַֽעֲשָׂ֥ה עִמּ֖וֹ דָּבָֽר:
4И СПРОСИЛ ЦАРЬ: «КТО ВО ДВОРЕ?». А ЃАМАН как раз ВХОДИТ ВО ВНЕШНИЙ ДВОР ДОМА ЦАРЯ, ЧТОБЫ СКАЗАТЬ ЦАРЮ ПОВЕСИТЬ МОРДЕХАЯ – НА том СТОЛБЕ, ЧТО ПРИГОТОВИЛ ОН.   דוַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ מִ֣י בֶֽחָצֵ֑ר וְהָמָ֣ן בָּ֗א לַֽחֲצַ֤ר בֵּֽית־הַמֶּ֨לֶךְ֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה לֵאמֹ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ לִתְלוֹת֙ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֔י עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֥ין לֽוֹ:
5И ОТВЕТИЛИ ЕМУ ЦАРСКИЕ ОТРОКИ: «ВОТ ЃАМАН СТОИТ ВО ДВОРЕ». И СКАЗАЛ ЦАРЬ: «ПУСТЬ ВОЙДЕТ!».   הוַיֹּ֨אמְר֜וּ נַֽעֲרֵ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֥ה הָמָ֖ן עֹמֵ֣ד בֶּֽחָצֵ֑ר וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ יָבֽוֹא:
6И ВОШЕЛ ЃАМАН, И СПРОСИЛ ЕГО ЦАРЬ: «ЧТО СДЕЛАТЬ С ЧЕЛОВЕКОМ, КОТОРОМУ ЦАРЬ ЖЕЛАЕТ воздать ЧЕСТЬ?». И СКАЗАЛ ЃАМАН В СЕРДЦЕ СВОЕМ: «КОМУ ПОЖЕЛАЕТ ЦАРЬ ВОЗДАТЬ ЧЕСТЬ БОЛЬШЕ, ЧЕМ МНЕ?..».   ווַיָּבוֹא֘ הָמָן֒ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַֽה־לַּֽעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּֽיקָר֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ לְמִ֞י יַחְפֹּ֥ץ הַמֶּ֛לֶךְ לַֽעֲשׂ֥וֹת יְקָ֖ר יוֹתֵ֥ר מִמֶּֽנִּי:
7И ОТВЕТИЛ ЃАМАН ЦАРЮ: «ЧЕЛОВЕКУ, КОТОРОМУ ЖЕ- ЛАЕТ ЦАРЬ воздать ЧЕСТЬ…   זוַיֹּ֥אמֶר הָמָ֖ן אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּֽיקָרֽוֹ:
8Пусть ДОСТАВЯТ ЦАРСКОЕ ОДЕЯНИЕ, В КОТОРОЕ ОБЛАЧАЛСЯ сам ЦАРЬ, И КОНЯ, НА КОТОРОМ СИДЕЛ ВЕРХОМ ЦАРЬ, И… КОГДА БЫЛ ВОЗЛОЖЕН ЦАРСКИЙ ВЕНЕЦ НА ЕГО ГОЛОВУ,   חיָבִ֨יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַֽאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ:
9И ОТДАТЬ следует то ОДЕЯНИЕ И того КОНЯ В РУКИ ОДНОГО ИЗ ЦАР- СКИХ КНЯЗЕЙ, ПАРТЕМОВ, И пусть ОДЕНУТ ТОГО ЧЕЛОВЕКА, КОТО- РОМУ ЖЕЛАЕТ ЦАРЬ воздать ЧЕСТЬ, И ПОВЕДУТ ВЕРХОМ НА ТОМ КОНЕ ПО ГОРОДСКОЙ ПЛОЩАДИ, И пусть КРИЧАТ ПЕРЕД НИМ: "ВОТ ТАК ДЕ- ЛАЕТСЯ ДЛЯ ЧЕЛОВЕКА, КОТОРОМУ ЦАРЬ ЖЕЛАЕТ воздать ЧЕСТЬ!"».   טוְנָת֨וֹן הַלְּב֜וּשׁ וְהַסּ֗וּס עַל־יַד־אִ֞ישׁ מִָשָׂרֵ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ הַֽפַּרְתְּמִ֔ים וְהִלְבִּ֨שׁוּ֙ אֶת־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּֽיקָר֑וֹ וְהִרְכִּיבֻ֤הוּ עַל־הַסּוּס֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וְקָֽרְא֣וּ לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵֽעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּֽיקָרֽוֹ:
    וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ.  וְאֶת הַכֶּתֶר לֹא הִזְכִּיר, שֶׁרָאָה עֵינוֹ שֶׁל מֶלֶךְ רָעָה עַל שֶׁאָמַר שֶׁיִּתְּנוּ הַכֶּתֶר בְּרֹאשׁ אָדָם:
10И СКАЗАЛ ЦАРЬ: «БЫСТРО, БЕРИ ТО ОДЕЯНИЕ И ТОГО КОНЯ, КАК СКАЗАЛ ТЫ, И СДЕЛАЙ ТАК ДЛЯ МОРДЕХАЯ-ЕВРЕЯ, ЗАСЕДАЮЩЕГО В "ЦАРСКИХ ВРАТАХ", – НЕ УПУСТИ НИЧЕГО ИЗ ВСЕГО, ЧТО ТЫ ГОВО- РИЛ!».   יוַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְהָמָ֗ן מַ֠הֵ֠ר קַ֣ח אֶת־הַלְּב֤וּשׁ וְאֶת־הַסּוּס֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ וַֽעֲשֵׂה־כֵן֙ לְמָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י הַיּוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ אַל־תַּפֵּ֣ל דָּבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
11И ВЗЯЛ ЃАМАН ТО ОДЕЯНИЕ И ТОГО КОНЯ, И ОДЕЛ МОРДЕ- ХАЯ, И ПОВЕЛ ЕГО ВЕРХОМ ПО ГОРОДСКОЙ ПЛОЩАДИ, И СТАЛ КРИ- ЧАТЬ ПЕРЕД НИМ: «ВОТ ТАК ДЕЛАЕТСЯ ДЛЯ ЧЕЛОВЕКА, КОТОРОМУ ЖЕЛАЕТ ЦАРЬ воздать ЧЕСТЬ!».   יאוַיִּקַּ֤ח הָמָן֙ אֶת־הַלְּב֣וּשׁ וְאֶת־הַסּ֔וּס וַיַּלְבֵּ֖שׁ אֶֽת־מָרְדֳּכָ֑י וַיַּרְכִּיבֵ֨הוּ֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וַיִּקְרָ֣א לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵֽעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּֽיקָרֽוֹ:
12И ВОЗВРАТИЛСЯ МОРДЕХАЙ В «ЦАР- СКИЕ ВРАТА», А ЃАМАН устремился, словно ПОДГОНЯЛИ его, В СВОЙ ДОМ – В СКОРБИ И С ЗАКУТАННОЙ от стыда ГОЛОВОЙ.   יבוַיָּ֥שָׁב מָרְדֳּכַ֖י אֶל־שַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ וְהָמָן֙ נִדְחַ֣ף אֶל־בֵּית֔וֹ אָבֵ֖ל וַֽחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ:
    וַיָּשָׁב מָרְדְּכַי.  לְשַׂקּוֹ וּלְתַעֲנִיתוֹ:
    אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ.  רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ הַדָּבָר בְּמַסֶּכֶת מְגִילָּה:
13И РАССКА- ЗАЛ ЃАМАН ЗЕРЕШ, СВОЕЙ ЖЕНЕ, И ВСЕМ ЛЮБЯЩИМ ЕГО друзьям ВСЕ ТО, ЧТО ПОСТИГЛО ЕГО. И СКАЗАЛИ ЕМУ МУДРЕЦЫ ЕГО И ЗЕРЕШ, ЖЕНА ЕГО: «ЕСЛИ ИЗ СЕМЕНИ ЕВРЕЕВ МОРДЕХАЙ, ПРЕД КОТОРЫМ ТЫ НАЧАЛ ПАДАТЬ, ТО НЕ ОДОЛЕЕШЬ ЕГО, НО ПАДЕШЬ ОКОНЧАТЕЛЬНО ПЕРЕД НИМ!..».   יגוַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּֽאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַֽחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹֽא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָיו:
    אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל וגו'.  אָמְרָה: אֻמָּה זוּ נִמְשְׁלוּ לְכוֹכָבִים וּלְעָפָר. כְּשֶׁהֵם יוֹרְדִים יוֹרְדִים עַד לֶעָפָר, וּכְשֶׁהֵם עוֹלִים עוֹלִים עַד לָרָקִיעַ וְעַד הַכּוֹכָבִים:
14ЕЩЕ НЕ ЗАКОНЧИЛИ ОНИ СВОИХ СЛОВ, А ЦАРСКИЕ ЕВНУХИ ПРИБЫЛИ, И очень ПОТОРОПИЛИСЬ ОНИ ПРИВЕСТИ ЃАМАНА НА ПИР, КОТОРЫЙ ПРИГОТОВИЛА ЭСТЕР.   ידעוֹדָם֙ מְדַבְּרִ֣ים עִמּ֔וֹ וְסָֽרִיסֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִגִּ֑יעוּ וַיַּבְהִ֨לוּ֙ לְהָבִ֣יא אֶת־הָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָֽשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר: