Daily Mitzvah (Rambam)

הציווי שנצטווינו במעשה קורבן העולה, כשכל קורבן עולה שקרב, בין שיהיה קורבן יחיד או קורבן צבור, יהיה באופן כזה וכזה. והוא אמרו בויקרא: "אדם כי-יקריב מכם קורבן לה' וגו' אם-עולה קרבנו מן הבקר וגו'" (שם א ב-ג).

האזהרה שהזהרנו מלאכול מבשר העולה, הוא אמרו יתעלה: "לא תוכל לאכל בשעריך וגו' כל נדריך אשר תדר", כאילו אמר: לא תוכל לאכל נדריך אשר תדר.

ובא הפירוש: "ונדריך" - זו עולה. לא בא הכתוב אלא ללמדך לאוכל עולה, בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים, בין לפנים מן הקלעים בין חוץ לקלעים שהוא עובר בלא תעשה. ולאו זה הוא האזהרה לכל מועל. והעובר על לאו זה, כלומר: האוכל מבשר עולה או הנהנה משאר הקודשים שחייבין עליהם מעילה, כמו שנתבאר במסכת מעילה: אם הוא מזיד - לוקה; ואם הוא שוגג - מקריב קרבן מעילה, ומחזיר מה שנהנה ומוסיף חמש, כמו שנתבאר במסכת מעילה.

ובפרק ט מסנהדרין אמרו: "הזיד במעילה, ר' יהודה אומר: במיתה; וחכמים אומרים: באזהרה". והביאו ראיתם מאמרו "ומתו בו כי יחללהו" (ויקרא כב, ט) אמרו: "בו" - ולא במעילה.

הוא הציווי שנצטווינו שיהא מעשה קורבן חטאת באופן הנזכר, החטאת אשר תהיה. והוא אמרו יתעלה: "זאת תורת החטאת וגו'" (שם ו, יח). וגם ביאר שם בויקרא איך היא נשחטת ומה ממנה נקטר ומה נאכל.