האזהרה שהזהר הנזיר מלשתות יין או מיני השכר שיש בעיקר תערובתם מי ענבים, והוא אמרו יתעלה: "וכל משרת ענבים לא ישתה" (במדבר ו, ג).
והפליג באזהרה על כך ואמר שאפילו החמיץ היין או השכר שיש בו תערובת יין - אסור לו לשתותו, והוא אמרו: "חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה" (שם). ואין לאו זה מצווה בפני עצמה, שאילו אמר: יין לא ישתה וחמץ יין לא ישתה - כי אז היו שתי מצוות; אלא אמר: חמץ יין לא ישתה - הרחקה מן היין.
ונתבאר בגמרא נזירות שאמרו "משרת ענבים", לאסור טעם כעיקר. והראיה שהן מצווה אחת - היא: שאם שתה יין וחמץ - אינו לוקה שתים, כמו שנבאר לקמן וכשישתה הנזיר רביעית יין או חמץ - לוקה.
