המצווה הרמ"ח
האזהרה שהזהרנו מלכפור בחובות שאנו חייבים ובפקדונות שהפקדו אצלנו, והוא אמרו: "ולא תכחשו" (שם יט, יא), ונתבאר שבממון הכתוב מדבר.
ולשון ספרא: "לפי שנאמר: 'וכחש בה ונשבע על שקר' (שם ה, כב) למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר: 'לא תכחשו'". וכבר ידעת שהכופר בפיקדון פסול לעדות אף על פי שלא נשבע, לפי שעבר על אמרו יתעלה: "לא תכחשו".
וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו בכמה מקומות במסכת שבועות.
המצווה הרמ"ט
האזהרה שהזהרנו משבועת שקר שאנו נשבעים לכפור חוב הקבוע עלינו, והוא אמרו: "ולא תשקרו איש בעמיתו" (שם יט, יא),
כגון: אם כפר בפיקדון - הרי עבר על אמרו יתעלה: 'לא תכחשו'; ואם נשבע על כפירתו - עבר על אמרו: 'לא תשקרו'.
ובספרא: ",ולא תשקרו' מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: 'ונשבע על שקר' למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר: 'לא תשקרו'".
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ה' משבועות. ושם נתבאר שהנשבע שבועת שקר על כפירת ממון - עובר בשני לאווין: משום "לא תשבעו בשמי לשקר" (שם, יב) ומשום "לא תשקרו איש בעמיתו".
