המצווה הרמ"ו
האזהרה שהזהרנו מלגנוב גבולות הקרקעות, והוא שלא נשנה את הגבול שבינינו לבין זולתנו עד שיהא אפשר לטוען לטעוון [לעצמו] את קרקע זולתו. והוא אמרו יתעלה: ",לא תסיג גבול רעך',
והלא כבר נאמר: 'לא תגזל'. ומה תלמוד לומר 'לא תסיג'? מלמד שכל העוקר תחומו של חברו - עובר בשני לאווין. יכול אף בחוצה לארץ? תלמוד לומר: 'בנחלתך אשר תנחל בארץ' (שם). בארץ ישראל עובר בשני לאווין; בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לאו אחד" - כלומר: לא תגזל.
הנה נתבאר שלאו זה אינו אלא בארץ ישראל.
המצווה הרמ"ג
האזהרה שהזהרנו מלגנוב אדם מישראל, והוא אמרו בעשרת הדברות: "לא תגנב" (שמות כ, טו)
ולשון המכילתא: "הרי אזהרה לגונב נפש". ובגמרא סנהדרין: "אזהרה לגונב נפשות מנין? ר' יאשיה אומר: מ'לא-תגנב', ר' יוחנן אומר: מ'לא ימכרו ממכרת עבד' (ויקרא כה, מב) ולא פליגי: מר קא חשב לאו דגנבה ומר קא חשב לאו דמכירה",
לפי שאין עונשים אותו על כך עד שיגנוב וימכור, וכשיעבור על שני לאווין אלו - חייב חנק. אמר יתעלה: "וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת" (שמות כא, טז)
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפי"א מסנהדרין.
