Рамбам

אמִי שֶׁהֵעִידוּ לוֹ אֲנָשִׁים רַבִּים וּגְדוֹלִים בְּחָכְמָה וּבְיִרְאָה, שֶׁהֵם אוֹמְרִים שֶׁרָאוּ פְּלוֹנִי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְּלוֹנִית אוֹ שֶׁלָּוָה מִפְּלוֹנִי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַאֲמִין הַדָּבָר בְּלִבּוֹ כְּאִלּוּ רָאָהוּ - לֹא יָעִיד, עַד שֶׁיִּרְאֶה הַדָּבָר בְּעֵינָיו, אוֹ יוֹדֶה לוֹ הַלּוֹוֶה מִפִּיו וְיֹאמַר לוֹ 'הֱיֵה עָלַי עֵד שֶׁפְּלוֹנִי הִלְּוָה לִי מָנֶה', שֶׁנֶּאֱמַר "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע" (ויקרא ה, א). וְאֵין לְךָ עֵדוּת שֶׁמִּתְקַיֶּמֶת בִּרְאִיָּה אוֹ בִּידִיעָה, אֶלָא עֵדוּת מָמוֹן.

וְכָל הַמֵּעִיד מִפִּי אֲחֵרִים - הֲרֵי זֶה עֵד שֶׁקֶר, וְעוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" (שמות כ, יב).

בלְפִיכָךְ מְאַיְּמִין אַף עַל עֵדֵי מָמוֹן.

וְכֵיצַד מְאַיְּמִין עַל עֵדֵי מָמוֹן? מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן בִּפְנֵי הַכֹּל, וּמוֹדִיעִין אוֹתָם כּוֹחַ עֵדוּת הַשֶּׁקֶר, וּבֹשֶׁת הַמֵּעִיד בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא.

וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיאִין אֶת כָּל הָאָדָם לָחוּץ, וּמְשַׁיְּרִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּעֵדִים, וְאוֹמְרִין לוֹ 'אֱמֹר הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַיָּב לְזֶה'.

אִם אָמַר 'הוּא אָמַר לִי חַיָּב אֲנִי לוֹ', 'אִישׁ פְּלוֹנִי אָמַר לִי שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ' - לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיֹּאמַר 'בְּפָנֵינוּ הוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ'.

וְהָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הָעֵד הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ כָּךְ. נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִין - נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר וְגוֹמְרִין הַדִּין.

גהַמַּטְמִין עֵדִים לַחֲבֵרוֹ, וְהוֹדָה לוֹ בֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ, וְהָעֵדִים רוֹאִין וְשׁוֹמְעִין שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ 'וַדַּאי יֵשׁ לְךָ אֶצְלִי כָּךְ וְכָּךְ, אֲבָל מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תְּכֻפֵּנִי בַּדִּין לְמָחָר' - הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ עֵדוּת, עַד שֶׁיּוֹדֶה בִּפְנֵי עֵדִים.

דאֶחָד הַמּוֹדֶה בִּפְנֵי עֵדִים, וְאָמַר דֶּרֶךְ הוֹדָאָה 'זֶה יֵשׁ לוֹ אֶצְלִי כָּךְ וְכָּךְ', אוֹ שֶׁאָמַר 'אַתֶּם עֵדַי', אוֹ 'הֱיוּ עָלַי עֵדִים' - בֵּין שֶׁאָמַר הַלּוֹוֶה, בֵּין שֶׁאָמַר הַמַּלְוֶה וְשָׁתַק הַלּוֹוֶה דֶּרֶךְ מַאֲמִין לִדְבָרָיו - הֲרֵי אֵלּוּ עֵדִים.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם קָנוּ מִיָּדוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם 'כִּתְבוּ עָלַי שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ לְזֶה אֶצְלִי כָּךְ וְכָּךְ', וְכָל כַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ - הֲרֵי הֵם הוֹדָאָה וּמְעִידִין עַל פִּיו.

התַּלְמִיד שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ 'יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁאִם נוֹתְנִין לִי כָּל מָמוֹן הָעוֹלָם אֵינִי מְשַׁקֵּר, מָנֶה לִי אֵצֶל פְּלוֹנִי וְיֵשׁ לִי עָלָיו עֵד אֶחָד, לֵךְ וְהִצְטָרֵף עִמּוֹ' - אִם נִצְטָרֵף, הֲרֵי זֶה עֵד שֶׁקֶר.

ואָמַר לוֹ 'בּוֹא וַעֲמֹד עִם הָעֵד, וְלֹא תָּעִיד, אֶלָא כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה הַלּוֹוֶה וְיִפְחַד וְיַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאַתֶּם שְׁנֵי עֵדִים וְיוֹדֶה מֵעַצְמוֹ' - הֲרֵי זֶה אָסוּר לוֹ לַעֲמֹד וּלְהֵרָאוֹת שֶׁהוּא עֵד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵעִיד.

וְעַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז).

זהַשּׂוֹכֵר עֵדֵי שֶׁקֶר לְהָעִיד לַחֲבֵרוֹ - פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם, וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם.

וְכֵן עֵד שֶׁכָּבַשׁ עֵדוּתוֹ וְלֹא הֵעִיד - פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם, וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם.