Рамбам

אכֵּיצַד דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת? כְּשֶׁיָּבוֹאוּ עֵדִים לְבֵית דִּין, וְאוֹמְרִים 'רָאִינוּ זֶה' אוֹ 'פְּלוֹנִי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְּלוֹנִית' - אוֹמְרִין לָהֶן 'מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ? הִתְרֵיתֶם בּוֹ'? אִם אָמְרוּ 'אֵין אָנוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ', אוֹ 'נִסְתַּפֵּק לָנוּ', אוֹ שֶׁ'לֹּא הִתְרוּ בּוֹ' - הֲרֵי זֶה פָּטוּר.

באֶחָד תַּלְמִיד חָכָם, וְאֶחָד עַם הָאָרֶץ - צָרִיךְ הַתְרָאָה; שֶׁלֹּא נִתְּנָה הַתְרָאָה אֶלָא לְהַבְחִין בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד, שֶׁמָּא שׁוֹגֵג הָיָה.

וְכֵיצַד מַתְרִין בּוֹ? אוֹמְרִין לוֹ 'פְּרֹשׁ', אוֹ 'אַל תַּעֲשֶׂה, שֶׁזּוֹ עֲבֵרָה הִיא, וְחַיָּב אַתָּה עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין', אוֹ 'מַלְקוּת'. אִם פֵּרֵשׁ, פָּטוּר. וְכֵן אִם שָׁתַק אוֹ הִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ – פָּטוּר. אַפִלּוּ אָמַר 'יוֹדֵעַ אֲנִי', פָּטוּר. עַד שֶׁיַּתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה, וְיֹאמַר 'עַל מְנָת כֵּן אֲנִי עוֹשֶׂה', וְאַחַר כָּךְ יֵהָרֵג.

וְצָרִיךְ שֶׁיַּעֲבֹר וְיַעֲשֶׂה תֵּכֶף לַהַתְרָאָה, בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר; אֲבָל אַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, צָרִיךְ הַתְרָאָה אַחֶרֶת.

וּבֵין שֶׁהִתְרָה בּוֹ אֶחָד מִן הָעֵדִים, אוֹ שֶׁהִתְרָה בּוֹ אַחֵר בִּפְנֵי עֵדִים - אַפִלּוּ אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד, אַפִלּוּ שָׁמַע קוֹל הַמַּתְרֶה וְלֹא רָאָהוּ, וְאַפִלּוּ הִתְרָה בְּעַצְמוֹ - הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג.

גאָמְרוּ הָעֵדִים 'הָיְתָה לוֹ הַתְרָאָה וּמַכִּירִין אָנוּ אוֹתוֹ' - מְאַיְּמִין בֵּית דִּין עֲלֵיהֶן. וְכֵיצַד מְאַיְּמִין עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת? אוֹמְרִין לָהֶן: שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ מֵאֹמֶד וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד, מִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ, אוֹ שֶׁמָּא אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה.

הֱיוּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, דִּינֵי נְפָשׁוֹת: דִּינֵי מָמוֹנוֹת, אָדָם נוֹתֵן מְמוֹנוֹ וּמִתְכַּפֵּר לוֹ; דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דָּמוֹ וְדַם זַרְעוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי לְקַיִן נֶאֱמַר "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים" (בראשית ד, י), דָּמוֹ וְדַם זַרְעוֹתָיו.

לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי בָּעוֹלָם - לְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְּאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִן הָעוֹלָם, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא, וְכָל הַמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת בָּעוֹלָם, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. הֲרֵי כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם, בְּצוּרַת אָדָם הָרִאשׁוֹן הֵן נִבְרָאִין, וְאֵין פְּנֵי אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לִפְנֵי חֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד יָכוֹל לוֹמַר 'בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם'.

שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ 'מַה לָנוּ וּלְצָרָה זוֹ', הֲלוֹא כְּבָר נֶאֱמַר "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע..." (ויקרא ה, א); אוֹ שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ 'מַה לָנוּ וְלָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה', וַהֲלוֹא כְּבָר נֶאֱמַר "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" (משלי יא, י).

אִם עָמְדוּ בְּדִבְרֵיהֶם - מַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּעֵדִים, וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת עֵדוּת. נִמְצֵאת עֵדוּתוֹ מְכֻוֶּנֶת - מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי, וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ כָּרִאשׁוֹן; וְאַפִלּוּ הָיוּ מֵאָה עֵדִים, בּוֹדְקִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה.

נִמְצְאוּ דִּבְרֵי כָּל הָעֵדִים מְכֻוָּנִין - פּוֹתְחִין בִּזְכוּת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאוֹמְרִין לוֹ 'אִם לֹא חָטָאתָ אַל תִּירָא מִדִּבְרֵיהֶם'. וְדָנִין אוֹתוֹ. אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פּוֹטְרִין אוֹתוֹ; וְאִם לֹא מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, אוֹסְרִין אוֹתוֹ עַד לְמָחָר. וּבוֹ בַּיּוֹם מִזְדַוְּגִין הַסַּנְהֶדְּרִין זוּגוֹת זוּגוֹת, לְעַיֵּן בְּדִינוֹ. וּמְמַעֲטִין בְּמַאֲכָל, וְאֵין שׁוֹתִין יַיִן כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר כָּל הַלַּיְלָה, כָּל אֶחָד וְאֶחָד עִם זוּג שֶׁלּוֹ אוֹ עִם עַצְמוֹ בְּבֵיתוֹ.

וּלְמָחֳרָת מַשְׁכִּימִין לְבֵית דִּין, הַמְּזַכֶּה אוֹמֵר 'אֲנִי הוּא הַמְּזַכֶּה, וּמְזַכֶּה אֲנִי בִּמְקוֹמִי'; וְהַמְּחַיֵּב אוֹמֵר 'אֲנִי מְחַיֵּב בִּמְקוֹמִי', אוֹ 'חָזַרְתִּי וַאֲנִי מְזַכֶּה'. וְאִם טָעוּ בַּדָּבָר, וְלֹא יָדְעוּ מִי הֵם שֶׁחִיְּבוּ אוֹ זִכּוּ מִטַּעַם אֶחָד שְׁאֵינָן נֶחְשָׁבִין אֶלָא כְּאֶחָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ - הֲרֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין מַזְכִּירִין אוֹתָן, שֶׁהֲרֵי הֵן כּוֹתְבִין טַעַם שֶׁל כָל אֶחָד וְאֶחָד.

וּמַתְחִילִין בְּדִינוֹ. אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ; וְאִם הֻצְרְכוּ לְהוֹסִיף, מוֹסִיפִין. רַבּוּ הַמְחַיְּבִין, וְנִתְחַיֵּב - מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְהָרְגוֹ.

וּמְקוֹם שֶׁהוֹרְגִין בּוֹ בֵּית דִּין - הָיָה חוּץ לְבֵית דִּין וְרָחוֹק מִבֵּית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר "הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (ויקרא כד, יד). וְיֵרָאֶה לִי שֶׁיִּהְיֶה רָחוֹק כְּמוֹ שִׁשָּׁה מִילִין, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בֵּין בֵּית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהָיָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, וּבֵין סוֹף מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.

דמִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ - אֵין מַשְׁהִין אוֹתוֹ, אֶלָא יֵהָרֵג בְּיוֹמוֹ. אַפִלּוּ הָיְתָה עֻבָּרָה - אֵין מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד, וּמַכִּין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד בֵּית הַהֵרָיוֹן עַד שֶׁיָּמוּת הַוָּלָד תְּחִלָּה. אֲבָל אִם יָשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר - מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. וְכָל אִשָּׁה שֶׁתֵּהָרֵג, מֻתָּר לֵהָנוֹת בִּשְׂעָרָהּ.

המִי שֶׁיָצָא לֵהָרֵג, וְהָיָה זִבְחוֹ זָבוּחַ - אֵין הוֹרְגִין אוֹתוֹ עַד שֶׁמַּזִּין עָלָיו מִדַּם חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ. וְאִם נִגְמַר דִּינוֹ, וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁחַט הַזֶּבַח - אֵין מַמְתִּינִין לוֹ עַד שֶׁיַּקְרִיבוּ עָלָיו קָרְבָּנוֹ, שֶׁאֵין מְעַנִּין אֶת הַדִּין.