Рамбам

אאֵין אָדָם מַקְנֶה לַחֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם, בֵּין בְּמֶכֶר בֵּין בְּמַתָּנָה בֵּין בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע. כֵּיצַד? 'מַה שֶׁתּוֹצִיא שָׂדֶה זוֹ מָכוּר לָךְ', 'מַה שֶׁיּוֹצִיא אִילָן זֶה מָכוּר לָךְ', 'תְּנוּ מַה שֶׁתֵּלֵד בְּהֵמָה זוֹ לִפְלוֹנִי' - לֹא קָנָה כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

בהַמּוֹכֵר פֵּרוֹת דֶּקֶל לַחֲבֵרוֹ, יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ אַף אַחַר שֶׁבָּאוּ הַפֵּרוֹת לְעוֹלָם; וְאִם שָׁמַט הַלּוֹקֵחַ וְאָכַל, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ מִשְּׁנֵיהֶם, אֵינוֹ חַיָּב לְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע.

גאֲבָל הַפּוֹסֵק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק, וְלֹא הָיָה אוֹתוֹ הַמִּין שֶׁפָּסַק עָלָיו בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר - חַיָּב הַמּוֹכֵר לִקְנוֹת וְלִתֵּן לַלּוֹקֵחַ מַה שֶׁפָּסַק; וְאִם חָזַר בּוֹ, מְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע.

דמִי שֶׁפָּסַק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק שֶׁיִּתֵּן אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע - אִם הָיוּ שִׁבֳּלִים, הֲרֵי זֶה קָנָה לְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע. וְהוּא שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ בַּגֹּרֶן, אוֹ שֶׁיֹּאמַר לוֹ בַּשּׁוּק 'הֲרֵינִי סוֹמֵךְ עָלֶיךָ'.

אֲבָל אִם לֹא נִרְאָה לוֹ בַּגֹּרֶן, וְלֹא אָמַר לוֹ 'הֲרֵינִי סוֹמֵךְ עָלֶיךָ' - לֹא סָמְכָה דַּעְתּוֹ שֶׁל מּוֹכֵר, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע; שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר 'שֶׁמָּא פָּסַק עִם אַחֵר, וְאֵין צָרִיךְ לְחִטִּים אֵלּוּ'.

הדָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל מַּקְנֶה - אֵינוֹ נִקְנֶה, וַהֲרֵי הוּא כְּדָבָר שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם. כֵּיצַד? 'מַה שֶׁאִירַשׁ מֵאָבִי מָכוּר לָךְ', 'מַה שֶׁתַּעֲלֶה מְצוֹדָתִי מִן הַיָּם נָתוּן לָךְ', 'שָׂדֶה זוֹ לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה קְנוּיָה לָךְ' - לֹא קָנָה כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

ומִי שֶׁהָיָה מוֹרִישׁוֹ גּוֹסֵס וְנָטוּי לָמוּת, וְרָצָה לִמְכֹּר מִנְּכָסָיו מְעַט כְּדֵי לְהוֹצִיא הַדָּמִים בְּצָרְכֵי קְבוּרָה - הוֹאִיל וְהַבֵּן עָנִי וְאִם יַמְתִּין עַד שֶׁיָּמוּת וְיִמְכֹּר, יִשְׁתַּהֶה הַמֵּת וְיִתְבַּזֶּה, תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁאִם מָכַר וְאָמַר 'מַה שֶׁאִירַשׁ מֵאָבִי הַיּוֹם מָכוּר לָךְ' - מִמְכָּרוֹ קַיָּם.

וְכֵן צַיָּד עָנִי שֶׁאֵין לוֹ מַה שֶׁיֹּאכַל, שֶׁאָמַר 'מַה שֶׁתַּעֲלֶה מִן הַיָּם מְצוֹדָתִי הַיּוֹם מָכוּר לָךְ' - מִמְכָּרוֹ קַיָּם מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו.

זהַבֵּן שֶׁמָּכַר בְּנִכְסֵי אָבִיו בְּחַיֵּי אָבִיו, וּמֵת הַבֵּן בְּחַיֵּי הָאָב, וְאַחַר כָּךְ מֵת הָאָב - בֶּן הַבֵּן מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת; שֶׁהֲרֵי אָבִיו מָכַר דָּבָר שֶׁלֹּא בָא עֲדַיִן לִרְשׁוּתוֹ, וְנִמְצְאוּ הַנְּכָסִים בִּרְשׁוּת הָאָב; וְזֶה יוֹרֵשׁ אֲבִי אָבִיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

חמִי שֶׁנָּתַן קַרְקַע מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ, וְנָתַן לוֹ עַל גַּבָּהּ מֵאָה דִּינָרִין: אִם הָיוּ הַדִּינָרִין מְצוּיִין בִּרְשׁוּתוֹ - כֵּיוָן שֶׁזָּכָה בַּשָּׂדֶה, זָכָה בַּדִּינָרִין; וְאִם אֵין לוֹ דִּינָרִין - אֵין מְחַיְּבִין אֶת הַנּוֹתֵן לִתֵּן לוֹ מֵאָה דִּינָרִין, עַד שֶׁיָּבִיא הַזּוֹכֶה רְאָיָה שֶׁהָיוּ לְזֶה דִּינָרִין בְּעֵת הַמַּתָּנָה.

וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מִּטַּלְטְלִין שֶׁמַּקְנֶה אָדָם אוֹתָם עַל קַרְקַע - אִם אֵינָם בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן, לֹא קָנָה; שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה לַחֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ.

טמִי שֶׁהָיָה לוֹ פִּקָּדוֹן בְּיַד אַחֵר - הֲרֵי זֶה מַקְנֵהוּ, בֵּין בְּמֶכֶר בֵּין בְּמַתָּנָה; לְפִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן בִּרְשׁוּת בְּעָלָיו הוּא, וַהֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַיָּם.

וְאִם כָּפַר בּוֹ זֶה שֶׁהֻפְקַד אֶצְלוֹ - אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְנוֹתוֹ, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁאָבַד שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ.

אֲבָל הַמִּלְוָה, הוֹאִיל וּלְהוֹצָאָה נִתְּנָה, אֵינָהּ בָּעוֹלָם, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהַקְנוֹתָהּ אֶלָא בְּמַעְמַד שְׁלָשְׁתָּן, וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ טַעַם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

וְאִם הָיְתָה מִּלְוָה בִּשְּׁטָר - מַקְנֶה אֶת הַשְּׁטָר בִּכְתִיבָה וּמְסִירָה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ כָּאן דָּבָר הַנִּמְסָר לִקְנוֹת שִׁעְבּוּד שֶׁבּוֹ.

יכְּשֵׁם שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם, כָּךְ אֵינוֹ מַקְנֶה לְמִי שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם.

וְאַפִלּוּ עֻבָּר, הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם, וְהַמְּזַכֶּה לָעֻבָּר, לֹא קָנָה; וְאִם הָיָה בְּנוֹ - הוֹאִיל וְדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ, קָנָה.

יאהָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ 'נְכָסַי לַבָּנִים שֶׁתֵּלְדִי מִמֶּנִּי' - הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִקְנוּ כְּלוּם; שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַבְּרָה בָּהֶן בִּשְׁעַת הַמַּתָּנָה, עֲדַיִן לֹא בָאוּ כְּדֵי לִהְיוֹת דַּעְתּוֹ קְרוֹבָה לָהֶם.

יבהַמַּקְנֶה לְמִין מִמִּינֵי חַיָּה, לֹא הִקְנָה כְּלוּם. הִקְנָה קְצָת נְכָסָיו לִבְהֵמָה,

אוֹ לְמִי שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם, וְחָזַר וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ 'קְנֵה כִּבְהֵמָה זוֹ',אוֹ 'כְּעֻבָּר זֶה' - לֹא קָנָה כְּלוּם. אָמַר לוֹ 'קְנֵה אַתְּ וּבְהֵמָה זוֹ' אוֹ 'אַתְּ וְעֻבָּר זֶה' - קָנָה מֶחְצָה.

יגאֵין אָדָם מַקְנֶה לֹא בְּמֶכֶר וְלֹא בְּמַתָּנָה, אֶלָא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ; אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, אֵינוֹ נִקְנֶה.

ידכֵּיצַד? אֵין אָדָם מַקְנֶה רֵיחַ הַתַּפּוּחַ הַזֶּה, אוֹ טַעַם הַדְּבַשׁ הַזֶּה, אוֹ עֵין הַבְּדֹלַח הַזֶּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

לְפִיכָּךְ הַמַּקְנֶה לַחֲבֵרוֹ דִּירַת בַּיִת זֶה, אוֹ אֲכִילַת פֵּרוֹת דֶּקֶל זֶה - לֹא קָנָה, עַד שֶׁיַּקְנֶה לוֹ גּוּף הַבַּיִת לָדוּר בּוֹ, וְגוּף הָאִילָן לֶאֱכֹל פֵּרוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

טודִין הַהֶקְדֵּשׁ וְדִין הָעֲנִיִּים וְדִין הַנְּדָרִים, אֵינוֹ כְּדִין הַהֶדְיוֹט בִּקְנִיָּתוֹ. שֶׁאִלּוּ אָמַר אָדָם 'כָּל מַה שֶׁתֵּלֵד בְּהֶמְתִּי יִהְיֶה הֶקְדֵּשׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת' אוֹ 'יִהְיֶה אָסוּר עָלַי' אוֹ 'אֶתְנֶנּוּ לִצְדָקָה', אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְקַדֵּשׁ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ בָּעוֹלָם - הֲרֵי זֶה חַיָּב לְקַיֵּם דְּבָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל, ג).

טזוְהוֹאִיל וְהַדָּבָר כֵּן, אִם צִוָּה אָדָם כִּשֶׁהוּא שְׁכִיב מְרַע וְאָמַר 'כָּל מַה שֶׁיּוֹצִיא אִילָן זֶה יִנָּתֵן לָעֲנִיִּים', אוֹ 'כָּל שְׂכַר בַּיִת זֶה לָעֲנִיִּים' - זָכוּ בָּהֶן הָעֲנִיִּים.

יזיֵשׁ גְּאוֹנִים שֶׁחוֹלְקִין עַל דָּבָר זֶה וְאוֹמְרִים, שֶׁאֵין הָעֲנִיִּים זוֹכִין אֶלָא בִּדְרָכִים שֶׁהַהֶדְיוֹט קוֹנֶה בָּהֶן, וּלְפִיכָּךְ לֹא יִזְכּוּ בְּדָבָר שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם. וְאֵין דַּעְתִּי נוֹטָה לִדְבָרִים אֵלּוּ, שֶׁאֵין אָדָם מְצֻוֶּה לְהַקְנוֹת, וְהוּא מְצֻוֶּה לְקַיֵּם דְּבָרָיו בִּצְדָקָה אוֹ בְּהֶקְדֵּשׁ כְּמוֹ שֶׁהוּא מְצֻוֶּה לְקַיֵּם הַנֶּדֶר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בָּעֲרָכִין.