Рамбам

אבְּהֵמָה חַיָּה אוֹ עוֹף שֶׁנְּשָׁכָן הַנָחָשׁ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אוֹ שֶׁאָכְלוּ סַם הַמֵּמִית הָאָדָם - קֹדֶם שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה בְּגּוּפוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים מִשּׁוּם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת.

לְפִיכָּךְ בְּהֵמָה חַיָּה אוֹ עוֹף שֶׁנִּמְצְאוּ חֲתוּכֵי רַגְלַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻתָּרִין מִשּׁוּם טְרֵפָה - הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין מִשּׁוּם סַכָּנָה, שֶׁמָּא אֶחָד מִזּוֹחֲלֵי עָפָר נְשָׁכָן, עַד שֶׁיִּבָּדְקוּ.

כֵּיצַד בּוֹדְקָן? צוֹלֶה אוֹתָן בַּתַּנּוּר, אִם לֹא נִתְחַתֵּךְ הַבָּשָׂר, וְלֹא נִשְׁתַּנָּה מִשְּׁאָר הַצֳּלִי - הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.

בוְכֵן נִקּוּרֵי תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְהַקִּשּׁוּאִים וְהַדְּלּוּעִין וְהָאֲבַטִּיחִין וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת, אַפִלּוּ הָיוּ גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, בֵּין תְּלוּשִׁין בֵּין מְחֻבָּרִין, וְאַפִלּוּ הָיוּ בְּתוֹךְ הַכְּלִי - כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לֵחָה וְנִמְצָא נָשׁוּךְ, אָסוּר, שֶׁמָּא נָחָשׁ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נְשָׁכוֹ.

וְאַפִלּוּ רָאָה צִפּוֹר אוֹ עַכְבָּר יוֹשֵׁב וּמְנַקֵּר - הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין, שֶׁמָּא בִּמְקוֹם נֶקֶב נִקַּב.

גתְּאֵנָה אוֹ עֵנָב שֶׁנִּטַּל הָעֹקֶץ שֶׁלָּהֶן, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם גִּלּוּי.

לְפִיכָךְ אוֹכֵל אָדָם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים בַּלַּיְלָה, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

תְּאֵנָה נְקוּרָה שֶׁיָּבְשָׁה וְנַעֲשָׂת גְּרֹגֶּרֶת, וּתְמָרָה נְקוּרָה שֶׁיָּבְשָׁה - שְׁתֵּיהֶן מֻתָּרוֹת.

דאָסוּר לָאָדָם לִתֵּן מָעוֹת אוֹ דִּינָרִים לְתוֹךְ פִּיו - שֶׁמָּא יֵשׁ עֲלֵיהֶן רֹק יָבֵשׁ שֶׁל מֻכֵּי שְׁחִין אוֹ מְצֹרָעִין אוֹ זִיעָה; שֶׁכָּל זֵיעַת אָדָם - סַם הַמָּוֶת, חוּץ מִזִּיעַת הַפָּנִים.

הוְכֵן לֹא יִתֵּן אָדָם פַּס יָדוֹ תַּחַת שֶׁחְיוֹ - שֶׁמָּא נָגַע בְּיָדוֹ בִּמְצֹרָע אוֹ בְּסַם רָע, שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת.

וְלֹא יִתֵּן הַתַּבְשִׁיל תַּחַת הַמִּטָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹסֵק בִּסְעוּדָה - שֶׁמָּא יִפֹּל בּוֹ דָּבָר הַמַּזִּיק, וְהוּא אֵינוֹ רוֹאֵהוּ.

ווְכֵן לֹא יִנְעֹץ הַסַּכִּין בְּתוֹךְ הָאֶתְרוֹג אוֹ בְּתוֹךְ הַצְּנוֹן - שֶׁמָּא יִפֹּל אָדָם עַל חֻדָּהּ, וְיָמוּת.

וְכֵן אָסוּר לָאָדָם לַעֲבֹר תַּחַת קִיר נָטוּי, אוֹ עַל גֶּשֶׁר רָעוּעַ, אוֹ לְהִכָּנֵס לְחֻרְבָּה. וְכֵן כָּל כַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ מִשְּׁאָר הַסַּכָּנוֹת, אָסוּר לַעֲמֹד בִּמְקוֹמָן.

זוְכֵן אָסוּר לִיהוּדִי לְהִתְיַחֵד עִם הַעוֹבֵד כּוֹכָבִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן חֲשׁוּדִים עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְלֹא יִתְלַוֶּה עִמָּהֶן בַּדֶּרֶךְ.

פָּגַע בַּעוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּדֶּרֶךְ, מַחְזִירוֹ לִימִינוֹ. הָיוּ עוֹלִין בְּמַעֲלָה אוֹ יוֹרְדִים בִּירִידָה - לֹא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים לְמַעְלָה, אֶלָא יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים לְמַטָּה, שֶׁמָּא יִפֹּל עָלָיו לְהָמִיתוֹ. וְאַל יָשֹׁחַ לְפָנָיו, שֶׁמָּא יָרֹץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ.

חאִם שְׁאָלוֹ, לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? יַרְחִיב לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִרְחִיב יַעֲקֹב לְעֵשָׂיו, שֶׁנֶּאֱמַר "עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה" (בראשית לג, יד).

טאָסוּר לִקַּח רְפוּאָה מִן הַעוֹבֵד כּוֹכָבִים, אֶלָא אִם כֵּן נִתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּחְיֶה. וְאָסוּר לְהִתְרַפֹּאות מִן הַאֶפִּיקוֹרוֹס, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ - שֶׁמָּא יִמָּשְׁכוּ אַחֲרָיו.

וּמֻתָּר לִקַּח רְפוּאָה מִן הַעוֹבֵד כּוֹכָבִים לִבְהֵמָה, אוֹ לְמַכָּה שֶׁבַּגּוּף מִבַּחוּץ כְּגוֹן מְלֻגְמָא וּרְטִיָּה.

וְאִם הָיְתָה מַכָּה שֶׁל סַכָּנָה, אָסוּר לִקַּח מִמֶּנּוּ.

וְכָל מַכָּה שֶׁמְּחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת, אֵין מִתְרַפִּין בָּהֶן מֵהֶן.

יוּמֻתָּר לִשְׁאֹל לְרוֹפֵא עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְיֹאמַר לוֹ 'סַם פְּלוֹנִי יָפֶה לְךָ, וְכָךְ וְכָךְ תַּעֲשֶׂה', אֲבָל לֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ.

יאוְאָסוּר לְהִסְתַּפֵּר מֵהֶן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ. אִם הָיָה אָדָם חָשׁוּב - מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא לְהָרְגוֹ.

וְאִם דִּמָּה לַעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהוּא אָדָם חָשׁוּב, כְּדֵי שֶׁיִּפְחַד מִמֶּנּוּ וְלֹא יַהַרְגֶנּוּ - הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִסְתַּפֵּר מִמֶּנּוּ.

יבאָסוּר לִמְכֹּר לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים כָּל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה. וְאֵין מַשְׁחִיזִין לָהֶם אֶת הַזַּיִן, וְאֵין מוֹכְרִין לָהֶן לֹא סַכִּין, וְלֹא קֹלָּרִין, וְלֹא כְּבָלִים, וְלֹא שַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַרְזֶל, וְלֹא עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל בַרְזֶל הִנְדּוּאָה, וְלֹא דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת, וְלֹא כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶזֶק לָרַבִּים.

אֲבָל מוֹכְרִין לָהֶן תְּרִיסִין, שֶׁאֵינָן אֶלָא לְהָגֵן.

יגוּכְשֵׁם שֶׁאָסְרוּ לִמְכֹּר לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, כָּךְ אָסְרוּ לִמְכֹּר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁמּוֹכֵר לַעוֹבֵד כּוֹכָבִים.

וּמֻתָּר לִמְכֹּר הַזַּיִן לַחַיִל שֶׁל בְנֵי הַמְּדִינָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְגִנִּין עַל יִשְׂרָאֵל.

ידכֹּל שֶׁאָסוּר לִמְכֹּר לַעוֹבֵד כּוֹכָבִים - אָסוּר לְמָכְרוֹ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא לִסְטִים, מִפְּנֵי שֶׁנִּמְצָא מְחַזֵּק יַד עוֹבְרֵי עֲבֵרָה וּמַכְשִׁילוֹ.

וְכֵן כָּל הַמַּכְשִׁיל עִוֵּר בְּדָבָר, וְהִשִּׂיאוֹ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת, אוֹ שֶׁחִזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה שֶׁהוּא עִוֵּר וְאֵינוֹ רוֹאֶה דֶּרֶךְ הָאֱמֶת מִפְּנֵי תַּאֲוַת לִבּוֹ - הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד) - הַבָּא לִטֹּל מִמְּךָ עֵצָה, תֵּן לוֹ עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לוֹ.

טווְאָסוּר לְהַשִּׂיא עֵצָה טוֹבָה לַעוֹבֵד כּוֹכָבִים, אוֹ לְעֶבֶד רָשָׁע.

וְאַפִלּוּ לְהַשִּׂיאוֹ עֵצָה שֶׁיַּעֲשֶׂה דְּבַר מִצְוָה, וְהוּא עוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ – אָסוּר.

וְלֹא נִתְנַסָּה דָּנִיֵּאל אֶלָא עַל שֶׁהִשִּׂיא עֵצָה לִנְבוּכַדְנֶצַּר לִתֵּן צְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר "לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ" (דניאל ד, כד).