Рамбам

אאֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כד, כב). אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: כְּדֵי שֶׁלֹּא תִנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לָוִין, אֵין עֵדֵי מָמוֹן צְרִיכִין דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה.

כֵּיצַד? אָמְרוּ הָעֵדִים 'בְּפָנֵינוּ הִלְוָה זֶה אֶת זֶה מָנֶה בְּשָׁנָה פְּלוֹנִית' - אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִּוְּנוּ אֶת הַחֹדֶשׁ, וְלֹא אֶת הַמָּקוֹם שֶׁהִלְוָה בּוֹ, וְלֹא אֶת הַמָּנֶה אִם הָיָה מִמַּטְבֵּעַ פְּלוֹנִי אוֹ מִמַּטְבֵּעַ פְּלוֹנִי - עֵדוּתָן קַיֶּמֶת.

בבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּהוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת וּמַתָּנוֹת וּמְכִירוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל בְּדִינֵי קְנָסוֹת - צְרִיכִין דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּמַלְקוּת וּבְגָלוּת.

וְכֵן אִם רָאָה הַדַּיָּן שֶׁהַדִּין מְרֻמֶּה וְחָשַׁשׁ לוֹ - צָרִיךְ דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה כְּעֵדֵי נְפָשׁוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עֵדֵי הוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת.

גאַף עַל פִּי שֶׁאֵין עֵדֵי מָמוֹנוֹת צְרִיכִין דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה, אִם הִכְחִישׁוּ הָעֵדִים זֶה אֶת זֶה בַּחֲקִירוֹת אוֹ בַּדְּרִישׁוֹת, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. וְאִם הִכְחִישׁוּ זֶה אֶת זֶה בַּבְּדִיקוֹת, עֵדוּתָן קַיֶּמֶת.

כֵּיצַד? אֶחָד אוֹמֵר 'בְּנִיסָן לָוָה מִמֶּנּוּ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר 'לֹא כִּי, אֶלָא בַּאֲיָר'; אוֹ שֶׁאָמַר הָאֶחָד 'בִּירוּשָׁלַיִם', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר 'לֹא כִי, אֶלָא בְּלוּד הָיִינוּ' - עֵדוּתָן בְּטֵלָה.

וְכֵן אִם אָמַר הָאֶחָד 'חָבִית שֶׁל יַיִן הִלְוָהוּ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר 'שֶׁל שֶׁמֶן הָיְתָה' - עֵדוּתָן בְּטֵלָה; שֶׁהֲרֵי הֻכְחֲשׁוּ בַּדְּרִישָׁה.

אֲבָל אִם אָמַר הָאֶחָד 'מָנֶה שָׁחוֹר', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר 'מָנֶה לָבָן הָיָה', זֶה אוֹמֵר 'בִּדְיוֹטָא הָעֶלְיוֹנָה הָיוּ כְּשֶׁהִלְוָהוּ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר 'בִּדְיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה הָיוּ' - עֵדוּתָן קַיֶּמֶת.

אַפִלּוּ אָמַר הָאֶחָד 'מָנֶה הִלְוָהוּ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר 'מָאתַיִם' - חַיָּב לְשַׁלֵּם מָנֶה, שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל מָאתַיִם מָנֶה.

וְכֵן אִם אָמַר הָאֶחָד 'דְּמֵי חָבִית שֶׁל יַיִן יֵשׁ לוֹ בְּיָדוֹ', וְזֶה אוֹמֵר 'דְּמֵי חָבִית שֶׁמֶן' - מְשַׁלֵּם בַּפָּחוֹת שֶׁבַּדָּמִים. וְכֵן כֹּל כַיּוֹצֵא בְּזֶה.

דדִּין תּוֹרָה שֶׁאֵין מְקַבְּלִין עֵדוּת, לֹא בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת וְלֹא בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, אֶלָא מִפִּי הָעֵדִים, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים" (דברים יז, ו) - מִפִּיהֶם, וְלֹא מִכְּתָב יָדָן.

אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁחוֹתְכִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֵדוּת שֶׁבַּשְּׁטָר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָעֵדִים קַיָּמִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לָוִין.

וְאֵין דָּנִין בְּעֵדוּת שֶׁבַּשְּׁטָר בְּדִינֵי קְנָסוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּמַכּוֹת וּבְגָלוּת, אֶלָא מִפִּיהֶם, וְלֹא מִכְּתָב יָדָן.

הכָּל עֵד שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתוֹ בְּבֵית דִּין, בֵּין בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת בֵּין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת - אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.

כֵּיצַד? אָמַר 'מֻטְעֶה הָיִיתִי', 'שׁוֹגֵג הָיִיתִי', 'נִזְכַּרְתִּי שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן', 'לְפַחֲדוֹ עָשִׂיתִי' - אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אַפִלּוּ נָתַן טַעַם לִדְבָרָיו.

וְכֵן אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹסִיף בְּעֵדוּתוֹ תְּנַאי.

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל דְּבָרִים שֶׁיֹּאמַר הָעֵד אַחַר שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתוֹ, שֶׁיָּבוֹא מִכְּלָלָן בִּטּוּל הָעֵדוּת, אוֹ הוֹסָפַת תְּנַאי בָּהּ - אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

ועֵדִים הַחֲתוּמִין עַל הַשְּׁטָר - הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין, וְאֵינָן יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁאֶפְשָׁר לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁטָר שֶׁלֹּא מִפִּיהֶם, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שָׁם עֵדִים שֶׁזֶּה כְּתָב יָדָן, אוֹ שֶׁהָיָה כְּתָב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר.

אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ אֶלָא מִפִּיהֶם, וְאָמְרוּ 'כְּתָב יָדֵינוּ הוּא זֶה, אֲבָל קְטַנִּים הָיִינוּ', 'קְרוֹבִים הָיִינוּ', 'אֲנוּסִין הָיִינוּ', 'מֻטְעִין הָיִינוּ' - הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים, וְיִבָּטֵל הַשְּׁטָר.

זאָמְרוּ 'פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ בַּעֲבֵרָה', אוֹ 'שֹׁחַד לָקַחְנוּ עַל עֵדוּת זוֹ' - אֵין נֶאֱמָנִין; שֶׁאֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע, עַד שֶׁיָּעִידוּ עָלָיו עֵדִים שֶׁהוּא רָשָׁע.

וְכֵן אִם אָמְרוּ 'אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ' - אֵין נֶאֱמָנִין; שֶׁהַמֵּעִיד עַל שְׁטָר אֲמָנָה, כְּמֵעִיד בְּשֶׁקֶר.

חאָמְרוּ הָעֵדִים: 'שְׁטָר מְכָר זֶה, מוֹדָעָה נִמְסְרָה לָנוּ עָלָיו', אַף עַל פִּי שֶׁכְּתָב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר - הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין.

טאָמְרוּ 'עַל תְּנַאי הָיָה שְׁטָר זֶה': אִם הָיָה כְּתָב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר, אֵין נֶאֱמָנִין; וְאִם אֵין הַשְּׁטָר מִתְקַיֵּם אֶלָא מִפִּיהֶם, נֶאֱמָנִין, וְאוֹמְרִין לְבַעֲלֵי הַדִּין 'קַיְּמוּ הַתְּנַאי וּבוֹאוּ לָדּוּן'.

יאָמַר הָאֶחָד מִן הָעֵדִים 'עַל תְּנַאי הָיוּ הַדְּבָרִים', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר 'לֹא הָיָה שָׁם תְּנַאי' - הֲרֵי כָּאן עֵד אֶחָד.

יאגַּם בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, אֵין מְקַבְּלִין עֵדִים אֶלָא בִּפְנֵי בַּעַל דִּין.

וְאִם הָיָה בַּעַל דִּין חוֹלֶה, אוֹ שֶׁהָיוּ הָעֵדִים מְבַקְּשִׁים לֵילֵךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁלְחוּ לְבַעַל דִּין וְלֹא בָא - הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין עֵדִים שֶׁלֹּא בְּפָנָיו.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעֵדוּת עַל פֶּה. אֲבָל הַשְּׁטָר, מְקַיְּמִין בְּבֵית דִּין אֶת עֵדָיו שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּין.

וְאַפִלּוּ הָיָה עוֹמֵד וְצוֹוֵחַ וְאוֹמֵר: שְׁטָר מְזֻיָּף הוּא, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן, פְּסוּלֵי עֵדוּת הֵן - אֵין מַשְׁגִיחִין בּוֹ, אֶלָא מְקַיְּמִין אֶת הַשְּׁטָר.

וְאִם יֵשׁ לוֹ רְאָיָה לִפְסֹל, יִפְסֹל.

יבכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְאָיָה בָּעֵדִים, הוּא מִטַּפֵּל בָּעֵדִים עַד שֶׁיָּבִיא אוֹתָן לְבֵית דִּין.

וְאִם יָדְעוּ בֵּית דִּין שֶׁבַּעַל דִּינוֹ אַלָּם, וְטָעַן הַתּוֹבֵעַ שֶׁהָעֵדִים מִתְפַּחֲדִים מִבַּעַל דִּינוֹ שֶׁיָּבוֹאוּ וְיָעִידוּ לוֹ - הֲרֵי בֵּית דִּין כּוֹפִין אֶת בַּעַל דִּינוֹ שֶׁיָּבִיא הוּא הָעֵדִים.

וְכֵן כָּל כַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ דָּנִין בָּהֶן לָאַלָּם.