Рамбам

אאֵין כּוֹהֵן גָּדוֹל נִכְנָס לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶלָא מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכוֹהֵן הֶדְיוֹט נִכְנָס בְּכָל יוֹם לַקֹּדֶשׁ לָעֲבוֹדָה.

בוְהֻזְהֲרוּ כָּל הַכּוֹהֲנִים שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לַקֹּדֶשׁ אוֹ לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז, ב) - זֶה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים; "מִבֵּית לַפָּרֹכֶת" (שם) - לְהַזְהִיר עַל כָּל הַבַּיִת.

גכּוֹהֵן שֶׁנִּכְנַס לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, בֵּין כּוֹהֵן הֶדְיוֹט בֵּין כּוֹהֵן גָּדוֹל, אוֹ כּוֹהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנַס לוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה - חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא יָמוּת" (ויקרא טז, ב).

וְכַמָּה פְּעָמִים הוּא נִכְנָס לְשָׁם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים? אַרְבַּע, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. וְאִם נִכְנַס חֲמִישִׁית, חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.

דוְהַנִּכְנָס לַקֹּדֶשׁ, חוּץ לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, שֶׁלֹּא לָעֲבוֹדָה אוֹ לְהִשְׁתַּחֲווֹת, בֵּין הֶדְיוֹט בֵּין גָּדוֹל - לוֹקֶה; וְאֵינוֹ חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת... וְלֹא יָמוּת" (ויקרא טז, ב) - עַל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים בְּמִיתָה, וְעַל שְׁאָר הַבַּיִת בְּלַאו וְלוֹקֶה.

הכּוֹהֵן שֶׁיָּצָא מִן הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה בִּלְבַד - חַיָּב מִיתָה, בֵּין כּוֹהֵן גָּדוֹל בֵּין כּוֹהֵן הֶדְיוֹט, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן תָּמֻתוּ" (ויקרא י, ז) - כְּלוֹמַר לֹא תַנִּיחוּ עֲבוֹדָה וְתֵצְאוּ מְבֹהָלִים, מִפְּנֵי גְּזֵרָה זוֹ. וְכֵן זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּכוֹהֵן גָּדוֹל "וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא" (ויקרא כא, יב) - אֵינוֹ אֶלָא בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה בִּלְבַד, שֶׁלֹּא יַנִּיחַ עֲבוֹדָתוֹ וְיֵצֵא.

ואִם כֵּן, מִפְּנֵי מַה נִשְׁנֵית אַזְהָרָה זוֹ בְּכוֹהֵן גָּדוֹל? שֶׁכּוֹהֵן הֶדְיוֹט שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ בַּעֲבוֹדָתוֹ וְשָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת שֶׁהוּא חַיָּב לְהִתְאַבֵּל עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹצֶא מִן הַמִּקְדָּשׁ - אֵינוֹ עוֹבֵד מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹנֵן; וְאִם עָבַד, וְהוּא אוֹנֵן שֶׁל תּוֹרָה - חִלֵּל עֲבוֹדָתוֹ, בֵּין בְּקָרְבַּן יָחִיד בֵּין בְּקָרְבַּן צִבּוּר.

אֲבָל כּוֹהֵן גָּדוֹל עוֹבֵד כְּשֶׁהוּא אוֹנֵן, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל" (ויקרא כא, יב) - כְּלוֹמַר יֵשֵׁב וְיַעֲבֹד עֲבוֹדָה שֶׁהָיָה עוֹסֵק בָּהּ וְאֵינָהּ מִתְחַלֶּלֶת.

זוּמְנַיִן שֶׁעֲבוֹדַת הָאוֹנֵן פְּסוּלָה? מִקַּל וְחֹמֶר: אִם בַּעַל מוּם שֶׁאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים, אִם עָבַד – חִלֵּל; אוֹנֵן שֶׁהוּא אָסוּר לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ" (דברים כו, יד) - דִּין הוּא שֶׁיְּחַלֵּל.

חוְאַף עַל פִּי שֶׁכּוֹהֵן גָּדוֹל עוֹבֵד אוֹנֵן, אָסוּר לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'" (ויקרא י, יט). וְכֵן אֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכֹל לָעֶרֶב.

אוֹנֵן שֶׁעָבַד, אֵינוֹ לוֹקֶה. וּמֻתָּר לִגַּע בַּקֳּדָשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא טָבַל; שֶׁלֹּא עָשׂוּ מַעֲלָה אֶלָא בַּאֲכִילָה, אֲבָל בִּנְגִיעָה, הֲרֵי הוּא טָהוֹר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ.

טאֵיזֶה הוּא אוֹנֵן? זֶה שֶׁמֵּת לוֹ מֵת מִן הַקְּרוֹבִים שֶׁהוּא חַיָּב לְהִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶן, בְּיוֹם הַמִּיתָה בִּלְבַד, הוּא שֶׁנִּקְרָא אוֹנֵן דִּין תּוֹרָה, וְלַיְלָה הוּא אוֹנֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

יוּמֵת שֶׁשָּׁהָה יָמִים וְאַחַר כָּךְ נִקְבַּר - כָּל אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁאַחַר יוֹם הַמִּיתָה הוּא אוֹנֵן מִדִּבְרֵיהֶם, וְכֵן יוֹם הַקְּבוּרָה. וְאֵינוֹ תּוֹפֵס לֵילוֹ.

לְפִיכָךְ מִי שֶׁמֵּת לוֹ מֵת, וּקְבָרוֹ לְאַחַר יוֹם הַמִּיתָה - כָּל יוֹם הַקְּבוּרָה, אֵינוֹ מַקְרִיב וְאֵינוֹ אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים מִדִּבְרֵיהֶם; וְטוֹבֵל וְאוֹכֵל לָעֶרֶב.

וְיוֹם שְׁמוּעָה קְרוֹבָה וְיוֹם לִקּוּט עֲצָמוֹת - הֲרֵי הוּא כְּיוֹם קְבוּרָה, שֶׁאֵינוֹ תּוֹפֵס לֵילוֹ, וְאַפִלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם. לְפִיכָךְ טוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לָעֶרֶב.

אֲבָל יוֹם הַמִּיתָה - כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל בּוֹ קֳדָשִׁים מִן הַתּוֹרָה, כָּךְ אָסוּר לֶאֱכֹל בְּלֵילוֹ מִדִּבְרֵיהֶם; חוּץ מִן הַפֶּסַח בִּלְבַד, שֶׁהוּא אוֹכֵל לָעֶרֶב כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ.

יאהָאָבֵל אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ קָרְבְּנוֹתָיו כָּל שִׁבְעָה, אַפִלּוּ יַיִן אוֹ עֵצִים אוֹ לְבוֹנָה. וְכֵן הַמְּצֹרָע אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ קָרְבְּנוֹתָיו. כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבִיאָה אֶל הַמַּחֲנֶה, אֵינוֹ רָאוּי לַהַקְרָבָה.

אֲבָל הַמְּנֻדֶּה יֵשׁ בּוֹ סָפֵק אִם מְשַׁלֵּחַ אוֹ אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ; לְפִיכָךְ אִם הִקְרִיבוּ עָלָיו, נִרְצָה.

יבטְמֵא שֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְהֶעָרֵל - מְשַׁלְּחִין אֶת קָרְבְּנוֹתֵיהֶם וּמַקְרִיבִין עֲלֵיהֶן; חוּץ מִפֶּסַח, שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ עַל טְמֵא שֶׁרֶץ, וְאֵין שׁוֹחֲטִין עַל הֶעָרֵל פֶּסַח, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אֲבָל טְמֵא מֵת - אֵין מַקְרִיבִין עָלָיו קָרְבָּן כְּלָל עַד שֶׁיִּטְהַר.