Рамбам

תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב (תהילים קמא, ב).

סֵפֶר הַקָּרְבָּנוֹת

וְהוּא סֵפֶר תְּשִׁיעִי

הִלְכוֹתָיו שֵׁשׁ, וְזֶהוּ סִדּוּרָן:

הִלְכוֹת קָרְבַּן פֶּסַח,

הִלְכוֹת חֲגִיגָה,

הִלְכוֹת בְּכוֹרוֹת,

הִלְכוֹת שְׁגָגוֹת,

הִלְכוֹת מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה,

הִלְכוֹת תְּמוּרָה.

הִלְכוֹת קָרְבַּן פֶּסַח

יֵשׁ בִּכְלָלָן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת - אַרְבַּע מִצְווֹת עֲשֵׂה, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְזֶה הוּא פְרָטָן:

(א) לִשְׁחֹט הַפֶּסַח בִּזְמַנּוֹ;

(ב) שֶׁלֹּא לִזְבֹּחַ אוֹתוֹ עַל חָמֵץ;

(ג) שֶׁלֹּא תָּלִין אֵמוּרָיו;

(ד) לִשְׁחֹט פֶּסַח שֵׁנִי;

(ה) לֶאֱכֹל בְּשַׂר הַפֶּסַח עַל מַצָּה וּמָרוֹר בְּלֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר;

(ו) לֶאֱכֹל בְּשַׂר פֶּסַח שֵׁנִי עַל מַצָּה וּמָרוֹר בְּלֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי;

(ז) שֶׁלֹּא יֹאכַל נָא וּמְבֻשָּׁל;

(ח) שֶׁלֹּא יוֹצִיא מִבְּשַׂר הַפֶּסַח חוּץ לַחֲבוּרָה;

(ט) שֶׁלֹּא יֹאכַל מִמֶּנּוּ מוּמָר;

(י) שֶׁלֹּא יֹאכַל מִמֶּנּוּ לְתוֹשָׁב אוֹ לְשָׂכִיר;

(יא) שֶׁלֹּא יֹאכַל מִמֶּנּוּ עָרֵל;

(יב) שֶׁלֹּא יִשְׁבֹּר בּוֹ עֶצֶם;

(יג) שֶׁלֹּא יִשְׁבֹּר עֶצֶם בְּפֶסַח שֵׁנִי;

(יד) שֶׁלֹּא יַשְׁאִיר מִמֶּנּוּ לַבֹּקֶר;

(טו) שֶׁלֹּא יַשְׁאִיר מִפֶּסַח שֵׁנִי לַבֹּקֶר;

(טז) שֶׁלֹּא יַשְׁאִיר מִבְּשַׂר חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר עַד יוֹם שְׁלִישִׁי.

וּבֵאוּר מִצְווֹת אֵלּוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ.

אמִצְוַת עֲשֵׂה לִשְׁחֹט הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ נִיסָן אַחַר חֲצוֹת. וְאֵין שׁוֹחֲטִין אֶלָא מִן הַכְּבָשִׂים אוֹ מִן הָעִזִּים בִּלְבָד, זָכָר בֶּן שָׁנָה. וְאֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה חַיָּבִין בְּמִצְוָה זוֹ.

בוּמִי שֶׁבִּטַּל מִצְוָה זוֹ בְּזָדוֹן, וְעָבַר יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וְלֹא הִקְרִיב, וְהוּא לֹא טָמֵא וְלֹא בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה - הֲרֵי זֶה חַיָּב כָּרֵת; וְאִם בִּטְּלָהּ בִּשְׁגָגָה, פָּטוּר.

גאֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח אֶלָא בָּעֲזָרָה, כִּשְׁאָר הַקֳּדָשִׁים. אַף בִּשְׁעַת הֶתֵּר הַבָּמוֹת, לֹא הָיוּ מַקְרִיבִין אֶת הַפֶּסַח בְּבָמַת יָחִיד.

וְכָל הַמַקְרִיב אֶת הַפֶּסַח בְּבָמַת יָחִיד - לוֹקֶה, כְּאִלּוּ הִקְרִיבוֹ בַּשּׁוּק, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ" (דברים טז, ה) - מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לַשּׁוֹחֵט בְּבָמַת יָחִיד, אַפִלּוּ בִּשְׁעַת הֶתֵּר הַבָּמוֹת.

דשְׁחִיטַת הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת; וְאִם שְׁחָטוֹ קֹדֶם חֲצוֹת, פָּסוּל.

וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ אֶלָא מֵאַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם - אַחַר שֶׁמַּקְטִירִין קְטֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וְאַחַר שֶׁמְּטִיבִין אֶת הַנֵּרוֹת, מַתְחִילִין לִשְׁחֹט אֶת הַפְּסָחִים, עַד סוֹף הַיּוֹם.

וְאִם שְׁחָטוֹ אַחַר חֲצוֹת, קֹדֶם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם - כָּשֵׁר, וְיִהְיֶה אֶחָד מְמָרֵס בְּדַם הַפֶּסַח עַד שֶׁיִּזָּרֵק דַּם הַתָּמִיד, וְאַחַר כָּךְ יִזְרֹק דַּם הַפֶּסַח אַחֲרָיו; וְאִם נִזְרַק דַּם הַפֶּסַח קֹדֶם דַּם הַתָּמִיד, כָּשֵׁר.

ההַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח בִּזְמַנּוֹ וְהָיָה לוֹ כַּזַּיִת חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ - לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי" (שמות כג, יח) - שֶׁלֹּא יִזְבַּח הַפֶּסַח וְהֶחָמֵץ קַיָּם.

אֶחָד הַשּׁוֹחֵט וְאֶחָד הַזּוֹרֵק אֶת הַדָּם וְאֶחָד הַמַּקְטִיר אֶת הָאֵמוּרִין, אִם הָיָה בִּרְשׁוּת אֶחָד מֵהֶן, אוֹ בִּרְשׁוּת אֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁאוֹכְלִין פֶּסַח זֶה, כַּזַּיִת חָמֵץ בִּשְׁעַת הַקְרָבָתוֹ - הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, וְהַפֶּסַח כָּשֵׁר.

ודַּם הַפֶּסַח טָעוּן שְׁפִיכָה כְּנֶגֶד הַיְּסוֹד. וְאַחַר שֶׁשּׁוֹפְכִין דָּמוֹ, מַפְשִׁיטִין אוֹתוֹ, וְקוֹרְעִין אֶת בִּטְנוֹ וּמוֹצִיאִין אֶת אֵמוּרָיו, וּמַקְטִירִין אוֹתָן חֲלָבִין כָּל זֶבַח וְזֶבַח לְבַדּוֹ. וּבַעַל הַזֶּבַח נוֹטֵל פִּסְחוֹ עִם הָעוֹר שֶׁלּוֹ, וּמֵבִיא לְבֵיתוֹ לִירוּשָׁלַיִם, וְצוֹלֵהוּ, וְאוֹכְלוֹ לָעֶרֶב.

זהַמַּנִּיחַ אֵמוּרִין וְלֹא הִקְטִירָן עַד שֶׁלָּנוּ וְנִפְסְלוּ בַּלִּינָה - הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר" (שמות כג, יח).

וְאַף עַל פִּי שֶׁעָבַר - אֵינוֹ לוֹקֶה, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.

חוּמַקְטִירִין חֶלְבֵי פְּסָחִים כָּל הַלַּיְלָה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁחָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת - שֶׁהֲרֵי חֶלְבֵי שַׁבָּת, קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב; אֲבָל אִם חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בַּחֹל, אֵין מַקְטִירִין חֶלְבֵי חֹל בְּיוֹם טוֹב.

טהַפֶּסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלוֹשׁ כִּתּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל" (שמות יב, ו) - 'קָהָל', וְ'עֵדָה', וְ'יִשְׂרָאֵל'. וְאֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלוֹשִׁים בְּנֵי אָדָם בְּכָל כַּת וְכַת.

יהָיוּ הַכֹּל חֲמִשִּׁים - נִכְנָסִין בַּתְּחִלָּה שְׁלוֹשִׁים, וְשׁוֹחֲטִין; וְיוֹצְאִין עֲשָׂרָה, וְנִכְנָסִין עֲשָׂרָה; וְחוֹזְרִין וְיוֹצְאִין עֲשָׂרָה, וְנִכְנָסִין עֲשָׂרָה.

יאהָיוּ פָּחוֹת מֵחֲמִשִּׁים - אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח לְכַתְּחִלָּה. [וְאִם שָׁחַטוּ כָּשֵׁר].

וְאִם שָׁחֲטוּ כֻּלָּן בְּבַת אַחַת, כָּשֵׁר.

כֵּיצַד נִשְׁחָט? נִכְנְסָה הַכַּת הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא הָעֲזָרָה, וְנוֹעֲלִין דַּלְתוֹת הָעֲזָרָה, וּמַתְחִילִין לִשְׁחֹט אֶת פִּסְחֵיהֶן.

וְכָל זְמַן שֶׁהֵן שׁוֹחֲטִין וּמַקְרִיבִין קוֹרְאִין הַלְּוִיִּים אֶת הַהַלֵּל.

אִם גָּמְרוּ אֶת הַהַלֵּל וַעֲדַיִן לֹא שָׁלְמָה הַכַּת מִלְּהַקְרִיב - שׁוֹנִים; וְאִם שָׁנוּ, וְלֹא שָׁלְמוּ מִלְּהַקְרִיב - מְשַׁלְּשִׁין. וּמֵעוֹלָם לֹא שִׁלֵּשׁוּ.

יבעַל כָּל קְרִיאָה וּקְרִיאָה תּוֹקְעִין שָׁלוֹשׁ תְּקִיעוֹת בַּחֲצוֹצְרוֹת - תְּקִיעָה תְּרוּעָה וּתְקִיעָה.

הוֹאִיל וְאֵין לוֹ נְסָכִים לִתְקֹעַ בִּשְׁעַת נִסּוּךְ, תּוֹקְעִין בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה.

יגהַכּוֹהֲנִים עוֹמְדִין שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, וּבִידֵיהֶן מִזְרְקֵי כֶּסֶף וּמִזְרְקֵי זָהָב, שׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ כֶּסֶף כֶּסֶף, וְשׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ זָהָב זָהָב. וְלֹא הָיוּ מְעֹרָבִין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם נוֹי.

וְלֹא הָיוּ לַמִּזְרָקִין שׁוּלַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַנִּיחוּם וְיִקָּרֵשׁ הַדָּם.

ידשָׁחַט הַשּׁוֹחֵט וְקִבֵּל הַכּוֹהֵן, נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ רַבִּים בַּמִּצְוָה, עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַדָּם אֵצֶל כּוֹהֵן הַקָּרוֹב לַמִּזְבֵּחַ, שׁוֹפְכוֹ שְׁפִיכָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְּסוֹד. וּמְקַבֵּל מִזְרָק אֶחָד מָלֵא וְאַחַר כָּךְ מַחְזִיר אֶת הָרֵיקָן.

וְתוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין אֶת כֻּלּוֹ, וְקוֹרְעוֹ, וּמְמַחֶה אֶת קְרָבָיו, עַד שֶׁמֵּסִיר מֵהֶן הַצּוֹאָה וְהַפֶּרֶשׁ; וּמוֹצִיאִין אֶת הָאֵמוּרִין וְנוֹתְנָן בִּכְלִי, וּמוֹלְחָן, וּמַקְטִירָן הַכּוֹהֵן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

וְכֵיצַד תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין? מַסְמְרוֹת שֶׁל בַרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בַּכּוֹתָלִים וּבָעַמּוּדִים, שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין.

וְכָל מִי שֶׁלֹּא מָצָא מָקוֹם לִתְלוֹת, מַקְלוֹת דַּקִּים וְחֲלָקִים הָיוּ שָׁם, מַנִּיחַ עַל כְּתֵפוֹ וְעַל כֶתֶף חֲבֵרוֹ וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט.

טושָׁלְמוּ מִלְּהַקְרִיב, פּוֹתְחִין דַּלְתוֹת הָעֲזָרָה, וְיֹצֵאת כַּת הָרִאשׁוֹנָה וְנִכְנְסָה שְׁנִיָּה. יָצָאת שְׁנִיָּה, וְנִכְנְסָה שְׁלִישִׁית. כְּמַעֲשֶׂה רִאשׁוֹנָה כָּךְ מַעֲשֵׂה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית.

שָׁלְמָה כַּת שְׁלִישִׁית וְיָצָאת, רוֹחֲצִים אֶת הָעֲזָרָה.

טזחָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת - כְּמַעֲשֵׂהוּ בַּחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בַּשַּׁבָּת.

וְרוֹחֲצִין אֶת הָעֲזָרָה בַּשַּׁבָּת, שֶׁאֵין אִסּוּר שְׁבוּת בַּמִּקְדָּשׁ, אַפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ צֹרֶךְ עֲבוֹדָה. אִסּוּר שְׁבוּת בַּמִּקְדָּשׁ הֶתֵּר הוּא.

יזאֵין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מוֹלִיךְ אֶת פִּסְחוֹ לְבֵיתוֹ בַּשַּׁבָּת. אֶלָא כַּת הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאִין בְּפִסְחֵיהֶן וְיוֹשְׁבִין בְּהַר הַבַּיִת; וְהַשְּׁנִיָּה יוֹצְאִין בְּפִסְחֵיהֶן וְיוֹשְׁבִין בַּחֵיל; וְהַשְּׁלִישִׁית עוֹמְדִין בִּמְקוֹמָן בָּעֲזָרָה.

וְשׁוֹהִין הַכֹּל עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְהוֹלֵךְ כָּל אֶחָד בְּפִסְחוֹ לְבֵיתוֹ.

יחשְׁחִיטַת הַפֶּסַח, וּזְרִיקַת דָּמוֹ, וּמִחוּי קְרָבָיו, וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו - דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת; שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן קֹדֶם הַשַּׁבָּת, שֶׁהֲרֵי קָבוּעַ לוֹ זְמַן, שֶׁנֶּאֱמַר "בְּמוֹעֲדוֹ" (במדבר ט, ב; במדבר ט, ג).

אֲבָל הַרְכָּבָתוֹ וַהֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם וַחֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ בִּכְלִי - אֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן קֹדֶם הַשַּׁבָּת.

וְאִם יָכוֹל לַחְתֹּךְ יַבַּלְתּוֹ בְּיָדוֹ בַּשַּׁבָּת, חוֹתֵךְ.

וְאִם הָיְתָה יְבֵשָׁה - חוֹתְכָהּ אַפִלּוּ בִּכְלִי, שֶׁאֵין שְׁבוּת בַּמִּקְדָּשׁ כְּלָל.

וְכֵן צְלִיָּתוֹ וַהֲדָחַת קְרָבָיו - אֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן לְאַחַר הַשַּׁבָּת.

יטשָׁכַח וְלֹא הֵבִיא סַכִּין, לֹא יְבִיאֶנָּה בַּשַּׁבָּת; אֶלָא נוֹתְנָהּ בֵּין קַרְנֵי הַכֶּבֶשׂ אוֹ בְּצַמְרוֹ, וּמַכִּישׁוֹ עַד שֶׁמְּבִיאוֹ לָעֲזָרָה, וּמַקְדִּישׁוֹ שָׁם.

וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְחַמֵּר בַּשַּׁבָּת, מְחַמֵּר כִּלְאַחַר יָד הוּא, וּמִפְּנֵי הַמִּצְוָה מֻתָּר.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא הִקְדִּישׁ פִּסְחוֹ עֲדַיִן, וְלֹא אָמַר 'זֶה פֶּסַח'; אֲבָל אִם הִקְדִּישׁוֹ - לֹא יָבִיא סַכִּין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹבֵד בַּקֳּדָשִׁים.

וּמִפְּנֵי מַה הִתִּירוּ לְהַקְדִּישׁ פִּסְחוֹ בַּשַּׁבָּת? הוֹאִיל וְקָבוּעַ לוֹ זְמַן, מֻתָּר לְהַקְדִּישׁוֹ בַּשַּׁבָּת.

וְכֵן מַקְדִּישׁ אָדָם חֲגִיגָתוֹ בְּיוֹם טוֹב וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

כהַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח וְנִמְצָא בַּעַל מוּם אוֹ טְרֵפָה - הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט אַחֵר, בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת.

אַפִלּוּ מֵאָה זֶה אַחַר זֶה, שׁוֹחֵט וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁיִּכְשַׁר אֶחָד, אוֹ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ וְיִדָּחֶה לַשֵּׁנִי - שֶׁהֲרֵי אָנוּס הוּא.