Из маамарим Алтер Ребе, сказанных в Лиозно в 5555 (1795) г.: "Написано: "Награда за заповедь – заповедь."1 Сама заповедь по своей сути и есть награда. Раскроется же эта суть в Грядущие Времена. Это является "непреходящим достоянием заповеди", но "плоды ее человек пожинает и в этом мире",2 согласно идее каждой заповеди, и когда человек нуждается в соответствующей вещи, он это получает."
ב"ה
Айом Йом
| יום ראשון | כה אייר, מ לעומר | (תש"ג) |
| שיעורים: | חומש: במדבר, ראשון עם פירש"י. | |
| תהילים: קיט, אשרי.. מצוותך מאד.. | ||
| תניא: וככה.. 'עב' בתחתונים ממש. | ||
ממאמרי רבינו הזקן בשנת תקנ"ה בליאזנא: שכר מצוה מצוה, המצוה בעצם עצמותה היא השכר והתגלות העצמות תהי'[ה] לעתיד, אבל זהו הקרן קיימת של המצוה, אמנם פירותי'[ה] אדם אוכל בעולם הזה, והוא בכל מצוה ומצוה בענינה, דכאשר צריך לאותו דבר הוא נענה.
